הביקור הראשון שלי בברלין היה ביקור בעיר המתעוררת מערפילי שכרות הנצחון. החומה עוד לא נהרסה כליל, כשהגענו לראות אותה, מישהו תקע לידי פטיש ויחד עם צעירים בעלי כרבולות פאנק, גם אני עזרתי בהריסות החומה.
אבל כבר באותו ערב למדתי את המונח "אוסטים", מזרחים, שלא נאמר בטון נלהב. בבית הקפה בו ישבנו עם המארחת שלנו ששם משפחתה היה פון משהו, ושלימד על שורשיה האריסטוקרטיים, היא סימנה לנו באצבעה מי "משלהם" ומי מהצד המזרחי שאך זה אוחד.
באותו טיול, בקיץ 1990 למזרח אירופה, ראינו את גוויעתו של המשטר הקומוניסטי, זכינו בטיול ההוא לראות את מה שרק שמענו מסיפורים.
לאחר מספר שנים הפכה "מזרח אירופה" ליעד אליו הגעתי שוב ושוב כמדריכת טיולים, אל ברלין לא חזרתי, לברלין גם סירבתי לקחת קבוצות ולהדריך. עד לפני שנתיים, ומאז שוב ושוב, ביקרתי בברלין "היהודית", נמשכת בכבלי...