כדור הארץ > מרכז אמריקה >
    

ניקרגואה

Nicaragua


ארץ
נכתב על ידי רונן רז

ניקרגואה מפורסמת לא בזכות נופיה ואוצרות התרבות שלה, אלא במהפכה הסנדיניסטית בשנת 1979, ובמלחמת הקונטראס שבאה בעקבותיה, כשהתקווה שטיפחו תושבי המדינה הפכה לאכזבה רבתי בשל התערבותה של ארצות הברית. הסנדיניסטים כבר לא בשלטון, והאידיאולוגיה הכלכלית הנוכחית, שאותה מכתיבים הבנק העולמי וקרן המטבע העולמית, כוללת הפרטה בקנה מידה גדול. השינוי המבני המהיר הזה הביא לצניחת האינפלציה, סיפק תזרים מזומנים לאליטה העסקית והותיר רבים מתושבי המדינה מובטלים או במצב של הלם, או שניהם. הבשורות הטובות הן, שבמהלך תקופה זו נשמרו זכויות האדם במדינה, וכל הקרבות המתנהלים בה מוגבלים לזירה הפוליטית. ניקרגואה היא יעד שירתק מטיילים סקרנים, חובבי היסטוריה, שייהנו להכיר מדינה חדשה לעומקה.

מידע נוסף

גיאוגרפיה

ניקרגואה היא המדינה הגדולה ביותר במרכז אמריקה. מצפון היא גובלת בהונדורס, מדרום בקוסטה ריקה, ממזרח בים הקאריבי וממערב באוקיינוס השקט. יש במדינה שלושה אזורים גיאוגרפיים שונים: השפלות שלחופי האוקיינוס השקט, ההרים שבצפון המדינה ובמרכזה והשפלות שלחופי הים הקאריבי, אזור המכונה גם חוף מוסקיטו (Mosquito - יתוש) או מוסקיטיה (Mosquitia). בשפלות הפוריות שלחופי האוקיינוס השקט פזורים כ-40 הרי געש, וחולש עליהן לאגו דה ניקרגואה (Lago de Nicaragua), האגם הגדול ביותר במרכז אמריקה. חוף מוסקיטו הוא אזור מיוער ומיושב בדלילות רבה, וכאן גם נשפכים לים רבים מהנהרות הגדולים שנובעים בהרים במרכז המדינה.
בלאגו דה ניקרגואה יש מגוון רחב של דגים, כולל כמה מכרישי המים המתוקים היחידים בעולם, וגם מבחר עצום של עופות וציפורים. ביערות הגשם של צפון מערב המדינה יש חיות בר רבות, בהן החתול הבר, חזיר היבלות, הפומה, היגואר, העצלן וקוף העכביש. מיני הציפורים ביערות רבים במיוחד. תוכלו לראות כאן קוליברי, נקר, גדרון מפוספס-חזה, טרוגון הדור, עקב ואפילו קצאל, הציפור הקדושה של בני המאיה. בג'ונגלים שלחופי הים הקאריבי יש עצים שצומחים לגובה של כמעט 60 מ', ויערות אלה הם בית הגידול של החנק, האנקונדה, היגואר, הצבי והקוף השאגן.
האקלים של ניקרגואה משתנה בהתאם לגובה. בשפלה שלחופי האוקיינוס השקט תמיד חם מאוד, אך האוויר צלול ואזורי הכפר מוריקים במהלך העונה הגשומה (מאי עד נובמבר). ואילו בעונה היבשה (דצמבר עד פברואר) נושאות הרוחות העזות עננים של אבק חום אל המישורים. החוף הקאריבי חם וגשום. גם בעונה היבשה הקצרה (מרץ עד מאי) יורדים לפרקים גשמים רבים. ההרים שבצפון קרירים הרבה יותר מאזורי השפלה.
חלקים נרחבים של ניקרגואה נהרסו מפגיעתו של ההוריקן מיץ' בנובמבר 1998 אחת הסערות הקשות ביותר שפקדו אותה במאה ה-20.

היסטוריה

השרידים הקדומים ביותר לנוכחות האדם בניקרגואה הם "עקבות האקאהואלינקה" (Acahualinca) מלפני 10,000 שנה - עקבות של אנשים ובעלי חיים שנמלטו לכיוון לאגו דה מנגואה (Lago de Managua), ושנשתמרו תחת שכבות של אפר געשי. בסביבות המאה העשירית לספירה היגרו עמים ילידיים ממקסיקו אל השפלות של ניקרגואה, לחופי האוקיינוס השקט, והתרבות האצטקית אומצה על ידי אינדיאנים רבים במעברם דרומה במאה ה-15, כדי להקים מושבת מסחר.
המגע הראשון עם האירופים נוצר בשנת 1502, כשקולומבוס הפליג לאורך חופי הים הקאריבי. בשנת 1522 הגיעה משלחת מחקר ספרדית לחופים הדרומיים של לאגו דה ניקרגואה, וכמה שנים לאחר מכן יישבו הספרדים את האזור והקימו את הערים גרנדה (Granada) וליאון (Leon), כשהם מכניעים את השבטים המקומיים. גרנדה הפכה לעיר קולוניאלית עשירה למדי, ואילו ליאון הפכה למעוז הליברליזם. תושבי האזור המיושב בצפיפות שמסביב למנגואה התנגדו נמרצות לפולשים הספרדיים, ועירם הוחרבה כליל. במשך 300 השנים הבאות ירדה מנגואה לדרגת כפר קטן ותו לא.
ניקרגואה זכתה בעצמאות מהספרדים בשנת 1821, יחד עם שאר המדינות במרכז אמריקה. היא סופחה למקסיקו לזמן מה, ולאחר מכן היתה חלק מהפדרציה של מרכז אמריקה, עד שלבסוף זכתה בעצמאות מלאה בשנת 1838. זמן קצר לאחר מכן, החלו בריטניה וארצות הברית להתעניין מאוד בניקרגואה, ובמעבר הימי האסטרטגי נהר סן חואן (Rio San Juan), שאפשר שיט מלאגו דה ניקרגואה עד לים הקאריבי. בשנת 1848 כבשו הבריטים את הנמל בפתחו של נהר סן חואן, לחופי הים הקאריבי, שינו את שמו לגרייטאון (Greytown), והוא הפך לנקודת מעבר חשובה ביותר להמוני המהגרים חדורי התקווה, שחיפשו אחר הנתיב המהיר ביותר שיוביל אותם אל הזהב של קליפורניה.
בשנת 1855 הזמינו הכוחות הליברליים של ליאון את וויליאם ווקר האמריקני - הרפתקן שעמד בראש כוח צבא פרטי והיה נחוש בדעתו להשתלט על אדמות נרחבות באמריקה הלטינית - כדי לעזור להם לתפוס את השלטון מהשמרנים שישבו בגרנדה. ווקר וקבוצת שכירי-החרב שלו אמנם השתלטו על גרנדה במהירות הבזק, והוא הכריז על עצמו נשיא, אך עד מהרה גורש מהמדינה (אחד מצעדיו הראשונים היה למסד את העבדות). לאחר מכן הפגין ווקר נחישות מגוחכת ממש, כשניסה שוב ושוב לפלוש למדינה, ומאמציו היו מעין תקדים להתערבות החוזרת ונשנית של ארצות הברית בענייניה של ניקרגואה.
בשנת 1934 יזם הגנרל סומוסה, ראש המשמר הלאומי שזכה להכשרה בארצות הברית, התנקשות בחייו של מנהיג המורדים הליברליים אאוגוסטוס. סנדינו, ולאחר שזייף את הבחירות, הפך לנשיא בשנת 1937. סומוסה שלט בניקרגואה כרודן במשך 20 השנים הבאות, כשהוא צובר הון אישי עצום וקרקעות שגודלן כגודלה של אל סלבדור. גם לאחר שנורה למוות בשנת 1956, ירשו אותו בניו ושימרו את שושלת סומוסה עד 1979. ההתנגדות לשלטון היתה קיימת שנים רבות קודם לכך, אך היתה זו רעידת האדמה ההרסנית של 1972, ובייחוד הדרך שבה זרמו כספי הסיוע הבינלאומי לכיסיהם של בני משפחת סומוסה, שעה שאלפי אנשים סבלו וגוועו ברעב, שגרמו לאופוזיציה להגיע ללבבות האנשים בכל שכבות האוכלוסייה. כתוצאה, קמו שתי קבוצות המתנגדות לשלטון: החזית הסנדיניסטית לחירות לאומית (FSLN. שכונתה המחתרת הסנדיניסטית), וארגון UDEL, בהנהגתו של חואקין צ'אמורו, המוציא לאור של לה פרנסה, העיתון ששימש שופר לביקורת נגד הרודנות.
כשנרצח צ'אמורו בשנת 1978, פרצו מחאות אלימות והוכרז על שביתה כללית. המרד התפשט, וגם המתונים לשעבר הצטרפו לשורותיהם של הסנדיניסטים במטרה להדיח את משטרו של סומוסה. ב-19 ביולי 1979 צעדו הסנדיניסטים כמנצחים לתוך מנגואה. הם ירשו מדינה מוכת עוני, ובה שיעור גבוה של חסרי בית ושל אנאלפבתים ושירותי בריאות עלובים. הממשל החדש הלאים את האדמות של בני משפחת סומוסה והקים בהן אגודות שיתופיות חקלאיות. הוא גם פתח במערכה חינוכית שהביאה לצמצום הבערות מ-50 אחוז ל-13 אחוז, והנהיג מבצע לחיסונים שחיסל כליל את נגע הפוליו והפחית את תמותת התינוקות לכדי שליש מהשיעור שלפני המהפכה.
לא עבר זמן רב בטרם נתקלה המדינה בבעיות חמורות מצד "שכנתה הטובה" מצפון. ממשלת ארצות הברית, שתמכה במשפחת סומוסה עד הסוף המר, חששה שמא תושבי ניקרגואה משמשים דוגמה רעה לאזור כולו. הפיכה עממית מוצלחת לא היתה רצויה לממשלת ארצות הברית, מה גם שראתה במשטר החדש פתח לקומוניזם. שלושה חודשים אחרי שהושבע רונלד רייגן לתפקידו בשנת 1981, הכריזה ארצות הברית שהיא משעה את הסיוע לניקרגואה ומקצה עשרה מיליון דולר לארגונן של קבוצות אנטי-מהפכניות, שנודעו בשם קונטראס. הסנדיניסטים, בתגובה, השתמשו ברוב משאביה של המדינה כדי להגן עליה מפני ההתקוממות שמומנה על ידי ארצות הברית.
בבחירות של 1984 זכה דניאל אורטגה, מנהיג הסנדיניסטים, ב-67 אחוז מהקולות, אך ממשלת ארצות הברית המשיכה במתקפותיה נגד ניקרגואה. ב-1985 יזמה ארצות הברית חרם כלכלי שארך חמש שנים וחנק את כלכלתה של ניקרגואה לגמרי. באותו זמן כבר נודע שארצות הברית מממנת את הקונטראס בחשאי, באמצעות הסי.איי.איי, והקונגרס העביר מספר חוקים שחייבו את הממשל להפסיק את המימון. תמיכתה של ארצות הברית בקונטראס נמשכה בסודיות, עד שנחשפה פרשת איראנגייט וגילתה שהסי.איי.איי מכר בחשאי נשק לאיראן, במחירים מנופחים, והשתמש ברווחים כדי לממן את הקונטראס.
בשנת 1990 התקיימו שוב בחירות, ותושבי ניקרגואה בחרו בוויולטה צ'אמורו, מנהיגת האופוזיציה ואלמנתו של עורך לה פרנסה, פדרו צ'אמורו, שנחשב כאן לקדוש מעונה. כישלונה של צ'אמורו לשפר את הכלכלה, והתלות הגדלה והולכת שלה בתמיכת הסנדיניסטים, הובילה את ארצות הברית לאיים שוב בעיכוב הסיוע, אך מלחמת האזרחים נסתיימה לבסוף. דניאל אורטגה התמודד לנשיאות באוקטובר 1996, התנצל על התנוונות הסנדיניסטה והגדיר את עצמו איש מרכז, אך לבסוף הובס על ידי ראש עיריית מנגואה לשעבר, המועמד האנטי קומוניסטי של "הברית הליברלית", ארנולדו אלמן. הנשיא אלמן הושבע לנשיאות בעשרה בינואר 1997.
בנובמבר 1998 תקף הוריקן מיץ' את חופי האוקיינוס האטלנטי ומרכז אמריקה והותיר אחריו הרס נורא. ההוריקן, שהגיע לדרגה חמש בשיאו, פקד את המדינות קוסטה ריקה, גואטמלה, אל סלבדור, הונדורס, ג'מייקה, מקסיקו, ניקרגואה ופנמה, גרם מפולות בוץ והצפות והרס כבישים וגשרים ברחבי האזור כולו. בניקרגואה יצרו הגשמים העזים שניתכו בעקבות הסערה מפולת בוץ מהר-הגעש קאסיטה (Casita) שקברה תחתיה כמה כפרים. יותר מ-10,000 תושבים נספו בהוריקן, אחד הקשים ביותר שידעה המדינה. בעקבות הטרגדיה נחלצו מספר מדינות לעזרתה של ניקרגואה, וביטלו את החוב החיצוני שלה בסוף שנת 1999.
כיום ניקרגואה משקמת את עצמה בהדרגה. בבחירות המוניציפליות שנערכו בשנת 2000 זכו הסנדיניסטים ב-11 מתוך 17 ערים, וחבר מפלגת ה-FSLN, הרטי לוויטס, ניצח בקלות במנגואה. עם זאת, מנהיג המפלגה הליברלית אנריקה בולאנוס ניצח בבחירות לנשיאות ב-2001, בהביסו את יריבו הסנדיניסטי, הנשיא לשעבר אורטגה. ובכל זאת, הסנדיניסטים לא נואשו מאורטגה, ובחרו בו שוב להנהיג את מפלגתם במרץ 2002.
ב-2006 דניאל אורטגה, הנשיא לשעבר בניקרגואה, בן ה-61 חוזר לשלטון בניקרגואה לאחר 16 שנות גלות פוליטית, ולאחר ארבעה ניסיונות כושלים לזכות בנשיאות ארצו. אורטגה הנהיג את המהפכה הסנדיניסטית, שב-1980 הדיחה את הרודן אנסטסיו סומוסה, ובכך זכה לתהילה. אולם בדומה לפידל קסטרו, לאחר שהדיח רודנות אחת הנהיג רודנות ברזל שמאלנית משלו, שנתמכה על ידי קובה וברה"מ.

שפה
ספרדית, אנגלית
מטבע
קורדובה
עיר בירה
מנגואה
שטח
129,494 קמ"ר
אוכלוסיה
5,570,129 תושבים
חשמל
60Hz ,120V

    

מקומות בניקרגואה

בלופילדס
הנמל הקאריבי הראשי במדינה, וכור היתוך של תרבויות שונות שכוללות אינדיאנים, שחורים ולטינים. כלכלת הכפר מתבססת על דיג ופירות ים,...
גרנדה
למרגלות הר הגעש מומבצ'ו, ועל גדת אגם ניקרגואה, נבנתה העיר הספרדית הראשונה במדינה, בשנת 1524. היום יש לעיר קסם מיוחד, והיא...
לאון
אחת מהערים הראשונות במדינה. נוסדה ב-1524, ובמשך תקופה ארוכה הייתה בירתה של ניקרגואה. הארכיטקטורה בעיר מאד קולוניאלית,...
מנגואה
בשנת 1972 פקדה רעידת אדמה קשה את בירת המדינה, מנגואה, והרסה את הרוב המוחלט של הבניינים הקולוניאליים. מנגואה נבנתה מחדש, אבל...
מסאייה
מרכז תעשיית המזכרות של המדינה, ועדיין מקום נחמד. אם אתם מחפשים לקנות מזכרות כמו כובעים, גיטרות וכדומה, ותהליך היצור מענין...
סן חואן דל סור
כפר דייגים קטן במרכז המפרץ, שתעשיית תיירות הגלישה החלה להכות בו, והוא התחיל קצת לאבד מקסמו. המקום עדיין נחמד ורגוע, והחופים...
רמה
עיירת מעבר. פה נגמר הכביש המהיר ממנגואה, ומכאן לוקחים סירה על נהר האסקונדידו לכיוון בלופילד. ישנם כמה מקומות לישון בהם, אם...

אטרקציה

האי אומטפה
האי הגדול והמרשים שבאיי אגם ניקרגואה, מורכב משני הרי געש, קונספסיון ומדרה, שבתוך הלוע שלו יש אגם קטן. באי נמצאו המון שרידים...
פארק לאומי וולקאן מסאייה
במרחק 23 ק"מ ממנגואה נמצא אחד מהרי הגעש המעניינים והנגישים במדינה. מתנשא לגובה 635 מטרים ועדיין די פעיל, ומהפסגתו נשקף נוף...

   מפה

    

מודעות גוגל

ארועים

ספטמבר
א ב ג ד ה ו ש
31123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
2829301234
אוקטובר
א ב ג ד ה ו ש
2829301234
567891011
12131415161718
19202122232425
2627282930311